החלטה בתיק בר"ע 19108-05-11

1.      לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת יפה שטיין; ס"ע 40926-10-10 ואח').

בהחלטה, דחה בית הדין האזורי את בקשת המבקשת לסילוק תביעתם של המשיבים על הסף מחמת התיישנות, וקבע כי טענתה תידון במסגרת פסק הדין לאחר שמיעת הראיות בתיק לגופו. בית הדין ציין כי " בנסיבותיו של תיק זה, כאשר הטענה הנטענת היא כי התובעים הפסידו זכויות בשל טעות של הנתבעת באופן רישום ההפרשות (לא באי הפקדת סכומים), לא יהיה זה נכון לדחות את התביעה על הסף בשל התיישנות ויש לשמוע את התיק לגופו, כולל בשאלה מתי נודעה להם הטעות. בכל מקרה, וכחלק מהתביעה העיקרית נשמרת זכות הנתבעת לטעון גם את טענת ההתיישנות, אך לא כטענת סף".

2.      בבקשה, חוזרת המבקשת על הטענות אותן העלתה בפני בית הדין האזורי ומוסיפה עליהן. המבקשת מציינת כי תביעתם של המשיבים - אשר עבדו אצלה עד שנת 2005 - מבוססת על שתי עילות תביעה שונות: האחת נוגעת לדרך חישוב השכר הקובע; השנייה נוגעת לטעות נטענת באופן רישום ההפרשות שבוצעו בגין המשיבים לקרנות פנסיה עד חודש אפריל 1999, כאשר לפי הנטען בוצעו כל ההפרשות בשגגה לקופת פיצויים במקום החלוקה הנדרשת לפיצויים ותגמולים. המבקשת סבורה כי דין העילה השנייה להידחות על הסף מחמת התיישנות, בהתבסס על הפסיקה אשר קבעה כי מירוץ ההתיישנות בגין הפרשות בחסר לקרן פנסיה בתביעה המוגשת נגד המעסיק - מתחיל מהמועד בו היה על המעסיק לבצע את ההפרשות בפועל. בהתאם, סבורה המבקשת כי העילה השנייה התיישנה לכל המאוחר בשנת 2006, כאשר התביעה הוגשה מאוחר יותר. המבקשת סבורה כי ההלכה דלעיל חלה גם כאשר הסיבה לאי ביצוע ההפרשות הינה "טעות רישומית". עוד סבורה היא כי אי קבלת בקשתה תפגע בזכויותיה הדיוניות, וכי המשיבים לא הביאו ולו ראשית ראיה לטענתם בדבר "התיישנות שלא מדעת" המבוססת על סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958.

3.      לאחר שנתתי דעתי לחומר שהובא לפני, לבקשה ולהחלטת בית הדין האזורי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.  הלכה פסוקה היא, כי בבתי הדין לעבודה סעד של סילוק על הסף יינתן במשורה, ויש להעדיף את בירור התובענה לגופה (דב"ע נא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ - אברהם כלפון, פד"ע כב 518, 521 (1991)). בנסיבותיו של מקרה זה, ובהתחשב בין היתר בטענת המשיבים בדבר "התיישנות שלא מדעת" - לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת בית הדין האזורי שלא לקיים דיון מקדמי בסוגיית ההתיישנות, אלא להותירה לפסק הדין לאחר קיום בירור עובדתי ממצה. החלטתו של בית הדין האזורי מבוססת על הדין ועל ההלכה הפסוקה, ולא מצאתי סיבה להתערבות ערכאת הערעור בה.  

4.      סוף דבר - הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ט אייר תשע"א, 23 מאי 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: